במחקר נכללו 22 מקרים של קרצינומה בפין לאורך חמש שנים במרכז בודד. החוקרים בחנו את המקרים מההיבט של דיסקצית בלוטות לימפה אינגוינאליות (ILND), סיבוכים ומעקב.

במסגרת המחקר, 22 המקרים שנכללו רובדו על בסיס סיכון נמוך (T1, G1, או G2 ללא חדירה לימפוואסקולרית ועם תוצאה שלילית בבדיקת ציטולוגיה בשאיבת מחט דקה (FNAC)) או גבוה (T1, G3 ומעלה ו/או חדירה לימפווסקולארית). מטופלים עם סיכון נמוך ולימפאדנופאתיה ניתנת למישוש טופלו עם אנטיביוטיקה. אם הלימפאדנופאתיה נשארה ניתנת למישוש, בוצעה בדיקת FNAC, והמטופלים עברו ILND שטחית (SILND) או ILND במקרים בהם נמצאו דגימות חיוביות בחתך קפוא. בקבוצת הסיכון הגבוה, כל המטופלים עברו SLIND, ובמקרה הצורך עברו גם ILND. שני מטופלים בקבוצת הסיכון הגבוה רבדו מן המעקב לאחר 9 חודשים. דוחות היסטו-פתולוגיים נרשמו, והמטופלים עברו מעקב של עד שנתיים.

תוצאות המחקר הראו כי בקבוצת הסיכון הנמוך, שבעה מטופלים היו עם בלוטות לימפה ניתנות למישוש ועברו SILND. חמשת המטופלים הנותרים נשארו תחת מעקב. בקרב השבעה אשר עברו SILND, שישה נמצאו עם דגימות חתך קפוא חיוביות, והיו צריכים לעבור ILND. תשעה מטופלים בקבוצת הסיכון הגבוה עברו ILND. ארבעה מטופלים מתוך אלה שעברו ILND נדבקו בזיהום קל באתר הפצע. כמו כן, לימפאדמה נמצאה בשני מטופלים אשא טופלו שמרנית, ולימפוריאה נצפתה במטופל אחד. נמק בשתל התרחש אצל מטופל בודד. הישנויות נראו אצל שלושה מטופלים שהיו עם סיכון גבוה. שני מטופלים עם מעורבות בלוטות עמוקה ושחוו הישנות מוקדמת בבלוטה עברו ILND דו-צדדי. מטופל אחד בקבוצת הסיכון הגבוה היה עם הישנות מאוחרת בבלוטה חד-צדדית ועברו ILND בצד זה. לא נרשמו מקרים של הישנויות איזוריות.

החוקרים סיכמו כי קרצינומה של הפין הייתה קשורה לתחלואה גבוהה בשל התייצגות מאוחרת, היעדר מודעת, והיענות ירודה. על פי החוקרים, ממצאי המחקר הצביעו על הצורך בקביעת שלב מחלה באמצעות SILND בכל המקרים שמוגדרים בסיכון גבוה לצורך טיפול וקביעת פרוגנוזה.

מקור:

Amit Sharma  et. al (2021) Journal of Clinical Urology DOI: https://doi.org/10.1177/2051415820939407

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה